פוסט זה הוא שני בסדרה העוסקת בתכנון מלאי, תכנון ביקושים וחומרי גלם.
בפוסט הזה נעסוק במעבר בין תוכנית הביקושים (תחזיות) לתוכנית המלאי ולתיקוני תוכנית הייצור.
נקנח בהסתכלות על תוכניות הביקוש כתהליך מתמשך שאנחנו רוצים להבין את רמת הדיוק שלו ובעיקר להבין מה הסיבה לכך שהתחזיות לא התממשו. לשם כך, נסתכל על 2 דרכים להצגת נתונים שיאפשרו ל planner לנסות ולהבין מה היתה הבעיה.
כחלק מהמצויינות התפעולית אנחנו חייבים לעקוב אחר הפער בין מה שתוכנן ובין מה שקרה בפועל.
בפועל החומרים שנכנסים לפורמולות בייצור אינם החומרים שהמפתח תכנן איתם (למעט בתחום התרופות).
איך מוצאים הזדמנויות מעולות לחיסכון אמיתי בכסף?
הזדמנויות רבות לחיסכון קיימות תמיד אבל קשה לאתר אותן. בייצור המבוסס על פורמולות ניתן, בקלות טכנית יחסית, לייצר חיסכון משמעותי בכסף שנמשך לאורך כל חיי המוצר ו/או לאורך חיי חומר הגלם.
בפוסט זה נלמד איך "לדוג" הזדמנויות כאלו מאין סוף המידע שקיים ומה לעשות עם ההזדמנויות האלו על מנת שיהפכו לחיסכון מדיד ומשמעותי.
