תמחיר בפועל נועד לחשב את העלות האמיתית של ייצור אצוות ובסיכומו של דבר את העלות הממוצעת למק"ט מיוצר.
בפוסט זה אני אסביר למה צריך תמחיר בפועל, איך מחשבים אותו, איך התרומה מתקשרת אליו ואיך המידע שאנחנו מפיקים מוביל למצויינות תפעולית.
מה זה תמחיר בפועל
תמחיר שנועד לחשב את העלות האמיתית שעלה לנו לייצר אצווה או מק"ט מסויים. בתמחיר בפועל אנחנו לוקחים את ההוצאות בפועל ומחשבים עלות ליחידת מוצר או ק"ג או כל יחידה שבה אנחנו משתמשים לצורך מכירה.
הבדלים בין התמחיר בפועל לתמחיר הרגיל
- ייעוד שונה – התמחיר הרגיל נועד לחישוב עלות המוצר על מנת שמחיר המכירה לא ייקטן מאותה עלות. התמחיר נעשה בשלבים הראשונים של תכנון המוצר ומעודכן במקרה הטוב אחת לתקופת זמן ארוכה. התמחיר בפועל מציין מה באמת היתה אותה עלות בהתחשב במנות ייצור שכבר יוצרו.
- הנחות – התמחיר הרגיל מניח תנאים אידיאליים או שמניח תנאים ממוצעים לחישוב הוצאות ואילו התמחיר בפועל לוקח את ההוצאות בפועל. לדוגמה התמחיר הרגיל יניח 2% פחת בעוד שבתמחיר בפועל נקבל אצוות עם 5% פחת ואצוות עם 1%. ניתן לראות דוגמה לזה בגרף. התמחיר מעריך שאלף יחידות יעלו 3000 ש"ח ובפועל לפעמים מקבלים יותר ולפעמים פחות.
תמחיר בפועל מול תמחיר רגיל - המצב האמיתי – תפקידו של התמחיר הרגיל הוא לקבוע מה המחיר שיש לקחת מהלקוח ומה הרווח הצפוי. תפקידו של התמחיר בפועל הוא לקבוע כמה כסף אכן נכנס לארגון מהאצווה/מק"ט.
- הצפת בעיות ופתרונות – התמחיר בפועל יציף לנו גורמים בעייתיים בייצור/משלוח/תמיכה שלא נלקחו בחשבון בזמן שחושב התמחיר הרגיל. לחלופין, התייעלות בייצור בייצור המק"ט תבוא לידי חשבון בתמחיר בפועל באופן מיידי ולא בהכרח בתמחיר הרגיל המבוסס על ממוצעים.
למי מיועד התמחיר בפועל
בראש וראשונה התמחיר בפועל מיועד עבור אגף התפעול. התמחיר בפועל יציף את המק"טים שצריך לבצע עבורן תהליך חשיבה של הורדת עלויות.
התוצאה של תהליך החשיבה יכול להיות:
- החלפת המכונה העיקרית המייצרת את המוצר למכונה יותר מהירה/איטית
- איזון הטולרנסים של הפורמולה כך שחומרי גלם יקרים לא ייכנסו לפורמולה יותר ממה שתוכנן במקור.
- הקטנת זמני הסאטאפ למק"ט ראה פוסט רלוונטי
- זיהוי מקורות פחת והקטנתם
- ייצור באצוות גדולות יותר ושינוי מלאי התוצ"ג
- ועוד ועוד
התמחיר בפועל גם יציף מק"טים שהעלות שלהם ירדה משמעותית מתחת לתמחיר הרגיל שחושב להם מלכתחילה. ממק"טים אלו ניתן בדר"כ ללמוד הרבה ולהשליך את הידע על המק"טים האחרים המיוצרים.
בדר"כ יהיה מדובר באדם מסויים (טכנולוג, מפעיל מכונה, איש אחזקה וכו') שעשה שינוי בתהליך או בתכנון התהליך וזה הצליח.
מקרים כאלו ניתן לאתר באמצעות התמחיר בפועל (הם יצופו מהר מאד למעלה) ולהשליך את השיפור גם על מק"טים אחרים.
במקרים חריגים בהם העלויות ממשיכות להיות גבוהות ולא ניתן למצוא פתרון תפעולי יש לעדכן את התמחיר הרגיל כך שמחיר המכירה ישקף את השינוי בעלויות (במידה ושינוי המחיר אפשרי). בכל מקרה אין טעם לייצר את המק"ט אם הוא בעל תרומה שלילית (אני אסביר בהמשך על תרומה). לחלופין, פעמים רבות ברגע שהגענו למסקנה שמוצר מסויים הוא יקר מדי לייצור פעלנו באמצעות הפיתוח לשיפור המוצר והתאמתו לתנאי הייצור בדרך זו חסכנו מיליוני ששקלים.
במקרים הטובים יותר בהם אנחנו מייצרים משמעותית בצורה זולה יותר מהמתוכנן יש לעדכן את התמחיר הרגיל וליידע את המכירות. הסיבה לכך היא שלפעמים משחק עם מחיר המכירה מאפשר למכירות לקבל הזמנות שהם לא היו לוקחים כאשר התמחיר היה גבוה.
לסיכום – התמחיר בפועל נועד קודם כל עבור אנשי התפעול כדי שיידעו איפה להשקיע את מאמצי הייעול. התמחיר גם נועד עבור אנשי הפיתוח וההנהלה על מנת שיבינו איזה מוצרים יקרים יותר לייצור ואיזה זולים יותר. ההבנה הזאת תאפשר תיקון ושיפור מוצרים על מנת להגיע לרווחיות גבוה יותר.
איך מחשבים תמחיר בפועל
חישוב התמחיר הוא קצת ארוך ודורש סבלנות בקריאה. אם משהו לא מובן או שאת/ה צריך עזרה אנא פנו אלי עם שאלות ל theplanningmaster@gmail.com
התמחיר מבוסס על 3 מרכיבים בסיסיים:
- הוצאות ישירות – הוצאות שיישתנו עם כל תוספת של ק"ג/יחידה לאצוות הייצור.
- הוצאות עקיפות של התפעול – לדוגמה שכר עובדי הייצור. כמות עובדי הייצור תלויה בנפח הפעילות אבל כאשר יש ירידה בכמות לייצור אין בהכרח ירידה בהוצאות השכר.
- הוצאות עקיפות של שאר הארגון – לדוגמה שכר המנכ"ל, פרסום ושיווק, פיתוח וכו'
התוצאה של התמחיר היא עלות ליחידה/ק"ג/שעת עבודה או כל יחידה אחרת שמשמשת את המכירות בקביעת מחיר המכירה. לצורך פוסט זה אני אשתמש במחיר ליחידה אבל ניתן לחשב את הכל לפי כל יחידה אחרת.
הוצאות ישירות
אלו הן ההוצאות הקלות ביותר לחישוב. יש לקחת בחשבון עבורם רק הוצאות שרלוונטיות ישירות להחלטה כמה לייצר. הוצאות אלו מורכבות בדר"כ מהגורמים הבאים:
- הוצאות חומר – כאן יש לקחת את כל כמות החומר שאנחנו צורכים עבור האצווה כולל הכל, כולל כל הפחתים. יש לקחת את סה"כ החומר שנופק מהמחסן בקיזוז החומר שהוחזר למחסן בתום הייצור. יש לחשב את העלות הכוללת, כלומר כל כמות של חומר מוכפלת במחיר התקן שלו או לחילופין במחיר הקניה שלו. לאחר מכן נחלק את הסה"כ שיצא בכמות היחידות הטובות שיוצרו. כך נקבל את עלות החומר ליחידת מוצר.
- הוצאות אנרגיה – יש לקחת את ההוצאות אנרגיה הישירות שאנחנו משקיעים ביצירת האצווה. במקרה הטוב שיש לנו מונים ליד המכונה ואנחנו רושמים את צריכת האנרגיה ניתן לקחת את סיכום הצריכה ולהכפיל אותו בעלות לקוט"ש או עלות ליחידת אנרגיה אחרת (גז, נפט וכו').
במרבית המקרים קשה מאד לקבל נתונים אלו ואז אנחנו מחשבים עלות אנרגיה בצורה של שעות שימוש במכונה. לדוגמה, אנחנו יודעים שעלות האנרגיה למכונה מסויימת היא X ש"ח בשנה. ניקח את האיקס הזה ונחלק אותו בשעות הייצור בפועל של אותה מכונה בשנה האחרונה. התוצאה תהיה עלות אנרגיה לשעת עבודה למכונה. לכן, הוצאות האנרגיה לאצוות ייצור מסויימת תהיה: זמן הייצור X עלות אנרגיה לשעת מכונה. החישוב הזה הוא מספיק מדוייק במרבית המקרים, במקרים חריגים יש פעולות שדורשות צריכת אנרגיה שונה משמעותית לכל שעה בעבור מוצרים מסוג שונה. במקרה וזאת הבעיה אצלכם אנא פנו אלי ואני ארחיב. - הוצאות כוח אדם ישירות – הכוונה כאן היא להוצאות הקשורות ישירות לייצור האצווה. לדוגמה: המפעיל של המכונה בדרך כלל יקבל כסף אם המכונה עובדת או לא עובדת, אם היא מייצרת אלפי יחידות או מאות יחידות לשעה. מצד שני, עובד קבלן שתפקידו לארוז יקבל את משכורתו אך ורק אם יהיה מה לארוז באותו היום וכמות עובדי הקבלן תלויה בכמות היחידות שהמכונה מייצרת. לכן, בסעיף זה נשים בדרך כלל עובדי קבלן בלבד או עובדים אחרים שמשכורתם תלויה באם המכונה מייצרת או לא. החישוב ליחידה יהיה: מספר שעות העובדים X תעריף ממוצע לשעה לחלק למספר היחידות שנוצרו באותה אצווה.
הוצאות אריזה ישירות – יש לקחת בחשבון את סה"כ חומרי האריזה שנועדו עבור ייצור האצווה (שוב, יש לקחת סה"כ ניפוק לאצווה פחות החזרות לחלק למספר יחידות תקינות). על זה יש להוסיף עלויות שיש לשלם לפי חוק האריזות והוצאות פינוי של שאריות חומרי האריזה שנזרקו.
הוצאות עקיפות של התפעול
זה המרכיב הקשה ביותר לחישוב מכיוון שהוא דורש מחשבה רבה בהחלטה של איזה רכיבים לקחת ואיך לחלק אותם. התמחיר הרגיל בדרך כלל ייקח את ההוצאות הללו ויחלק אותם באופן שווה על פני יחידות/שעות עבודה/שעות מכונה/ק"ג או כל גורם "העמסה" שהוחלט עליו. הכוונה היא שההוצאות יחולקו שווה בשווה על פני כל המוצרים לפי מספר יחידות שייוצרו או על פני שעות מכונה או כל דבר אחר. התמחיר הרגיל מתקשה להבדיל. התמחיר בפועל צריך להכניס את הידע של אנשי הייצור והנקודות הכואבות שלהם לתוך תמחיר על מנת ששיפור וייעול יתורגמו נכון בתמחיר בפועל.
רכיבים שניקח בחשבון: כל הוצאה של אגף התפעול שרלוונטית למספר היחידות שאנחנו מייצרים אך אין לה קשר ישיר לאצווה כזאת או אחרת. לדוגמה, עלות עובדי הייצור תלויה בנפח הפעילות של הארגון. למרות זאת, הארגון ישלם בדר"כ לעובדיו גם אם תהיה פעילות גדולה וגם אם תהיה פעילות מוקטנת. השינויים בעלות השכר יהיו בדר"כ בשעות נוספות אבל הסיבות להגדלה והקטנה של שעות נוספות לא בהכרח נובעת ישירות מהשינויים בהקפי הייצור אלא יכולים לנבוע מחופשות/מחלות/חגים של עובדים אחרים או מפרוייקטים מזדמנים ולכן יש לקחת אותם בסעיף הזה ולא בסעיף של הוצאות כוח אדם ישירות. כנ"ל לגבי הוצאות של תומכי ייצור כגון: תפ"י, מחסנאים, מלגזנים, הוצאות אנרגיה ומים שלא נכללו בהוצאות הישירות וכו'. גם המספר של תומכי הייצור יגדל ככל שנפח הפעילות תגדל אבל זה ייקרה במדרגות שאנחנו לא יכולים לתכנן מראש. מה לא רלוונטי לסעיף זה: ארנונה על שטחי התפעול, שמירה, השכר של מנהל התפעול, הוצאות מחשוב וכדומה. הוצאות אלו נוסיף כהוצאות קבועות.
מטרתינו היא להגיע לסכום מסויים שיש להוסיף ליחידת מוצר כדי לגלם את ההוצאות הללו. במידה ויש לנו מפעל עם פעולת ייצור אחת וכל המק"טים שלנו מתנהגים בדיוק אותו הדבר נוכל פשוט לקחת את ההוצאות השנתיות ולחלק אותן על פני מספר היחידות השנתיות שאנחנו מייצרים. התוצאה תהיה התוספת לכל יחידה.
במקרים רבים המפעל יהיה יותר מורכב והחלוקה תהיה שונה. נצטרך למצוא את המרכיב הגדול של ההוצאות העקיפות של התפעול שבדרך כלל יהיה שכר העובדים. 
נתאר את התהליך באמצעות דוגמה: נניח שבמפעל שלנו ישנם הוצאות עקיפות של התפעול בערך של 30 מיליון ש"ח בשנה. תהליך יצירת מוצר מורכב מ 2 שלבים: תהליך ייצור ואחריו תהליך אריזה (ללא עובדי קבלן). במפעל עובדים 150 עובדים שעובדים בפועל* כ 300 אלף שעות בשנה. כלומר כל שעה של עובד תהיה שווה ל 100 ש"ח. עכשיו נניח שעבור ייצור אצווה מסויימת אנחנו צריכים 2 אנשי ייצור למשך 10 שעות ו 6 עובדי אריזה ל 5 שעות העלות לאצווה תהיה 2X10 + 5X6 שהן 50 שעות. כלומר 5000 ש"ח לחלק למספר המוצרים שייצרנו באותה אצווה. נניח שייצרנו 1000 מוצרים אזי התוספת תהיה 5 ש"ח למוצר. יכול להיות שהתוספת הזאת קטנה מאד יחסית לעלויות הישירות, במידה וזה לא המצב ואנחנו רוצים להוריד עלויות יהיה לנו כדאי להשקיע מאמץ בהקטנת זמן האריזה (שיפור האריזה, מכונת אריזה חדשה, תהליך אריזה שונה ) מאשר בהקטנת זמן הייצור.
*הערות –
- זמן עבודה בפועל אנחנו מחשבים לא לפי מספר השעות המופיעות בכרטיסי העובדים אלא לפי כמות הזמן שהוקדשו לפעולות הייצור והאריזה עצמם. אנחנו סוכמים את סה"כ השעות שהוקדשו לכל אצווה וסוכמים לכל האצוות. המספר הזה יהיה שונה מסה"כ השעות המופיע ברישומי כוח אדם וזה בסדר גמור כי אנחנו לוקחים את המשכורת המלאה ומחלקים בשעות עבודה בפועל.
- במקרים ויש מחלקה שיש בה עובדים עם התמחות מיוחדת וכל עובד מרוויח משמעותית יותר ממחלקות אחרות, ניתן לחשב למחלקה הזאת את השכר לשעה לפי העלויות המיוחדות שלה.
הוצאות עקיפות של שאר הארגון
החישוב של ההוצאות הללו הוא מאד פשוט. ניקח את כל ההוצאות השנתיות של הארגון שלא נכנסו בסעיפים הקודמים ונחלק אותם במספר היחידות הטובות שייצרנו או בסה"כ שעות הייצור וככה כל ההוצאות של הארגון יילקחו בחשבון. אני ממליץ לקחת את הנתון הזה מהכלכלן שעושה את התמחיר הרגיל, זה יהיה אותו הערך. ההוצאות העקיפות הן בדרך כלל לא רלוונטיות לצורכי התפעול כי הם לא רלוונטים להתייעלות או זיהוי הוצאות חריגות בייצור.
סיכום המרכיבים
חישוב עלות לאצווה:
עלויות ישירות (כל החומר+האריזה שניפקנו + אנרגיה + כוח אדם ישיר)
+
עלויות ייצור עקיפות: סך מספר השעות שדווחו על הפק"ע (מספר העובדים בכל מחלקה X מספר השעות שהמחלקה הקדישה בעבור האצווה) כפול הקבוע שמצאנו לשעת עבודה. לחילופין ניתן לקחת את מספר המוצרים הטובים שייצרנו כפול הקבוע לעלות ליחידה (תלוי איך חישבנו את קבוע העלויות).
+
הוצאות עקיפות של שאר הארגון: מספר היחידות הטובות כפול הקבוע שמצאנו או לחילופין מספר שעות העבודה שהושקעו באצווה כפול הקבוע שחישבנו.
התוצאה תהיה העלות של האצווה !
מה עושים עם זה?
- לוקחים את מחיר המכירה כפול הכמות שקנו כל הלקוחות מהאצווה* הרלוונטית ומורידים ממנה את עלות האצווה. רווח לאצווה = מכירות פחות עלות הפק"ע.
- ממיינים את כל האצוות לפי רווח לאצווה. אני מבטיח לכם שתגלו שם המון הפתעות. בין השאר יימצאו אצוות עם רווח שלילי. עכשיו יש לנו אצוות שכדאי לנו לתחקר אותם ולהבין מדוע עלות הייצור שלהם היתה גבוהה כל כך ומכאן להסיק איך ניתן לטפל במה שיעלה מהתחקיר. הבטחה שלי, באצוות הללו אתם תמצאו את מרבית הבעיות הקיימות בתחום התפעול.
- לוקחים את המכירות השנתיות של מק"ט מסויים (רק מהאצוות שיוצרו באותה שנה) ומורידים מהן את כל העלויות של כל האצוות למק"ט על פני כשנה (חשוב שגם המכירות וגם העלויות יסתמכו על אותן אצוות). זהו הרווח השנתי האמיתי למוצר, בניגוד לחישובי הרווח הממוצעים שיעשו בתמחיר הרגיל. שוב מומלץ למיין ולהבין איפה כדאי להשקיע מאמצים תפעוליים ואיפה כדאי להעלות את מחיר המכירה כך שישקף את המאמץ התפעולי. ארגונים רבים שאני מכיר לא מודעים לכך שישנם מוצרים שהם מפסידים כסף מהם. במיוחד כאשר מדובר על תרומה שלילית.
*הערה – לא תמיד כל מה שיוצר נמכר ולכן צריך להוסיף למכירות גם את המלאי כפול עלות הייצור שלו (נקבע לפי אצוות הייצור שלו), מי שישכח את זה יקבל תוצאות ממש מוזרות 🙂
תרומה
זהו רכיב הרווח הישיר שאנחנו מפיקים מכל יחידת מוצר נוספת. התרומה לא כוללת הוצאות עקיפות. מכיוון שזהו אחד הרכיבים החשובים והמעניינים ביותר אני אכתוב עליו פוסט מיוחד.
תמחיר בפועל הוא אחד הכלים הכי חזקים שיש לארגון תפעולי. כמות המידע שמופקת ממנו היא אדירה ומאד ממוקדת. זהו אחד הכלים הכי חזקים שאני מכיר ואני בדר"כ שותף או היוזם להכנסתו לארגון או לפיתוחו לכלי עבודה.
כלי התמחיר בפועל מציף במונחי כסף בעיות שהתפעול בדרך כלל מודע לרובם אך לא מבין את החומרה שלהם וההשפעה על השורה התחתונה.
זהו גם הכלי החזק ביותר שיכול להשפיע על ארגוני המכירות והפיתוח שמעוניינים למכור יותר ויותר מוצרים מסובכים יותר ויותר אך הם לא תמיד מודעים למשמעויות התפעוליות ועלותן. אם זהו הפעם הראשונה שאתם מכניסים תמחיר בפועל לארגון אני מבטיח לכם שתמצאו מוצרים על סף הרווחיות או עם רווחיות כמעט אפסית.
אשמח מאד אם תשאירו לי תגובה
ניתן גם לשלוח במייל לגל מירום : theplanningmaster@gmail.com
פוסט זה נועד לשמש כחומר ומידע למהנדסי תעשיה וניהול ולכל מי שאוהב תעשיה וניהול
פוסט זה תומך במצויינות תפעולית בייצור