איכות המוצר תלויה פעמים רבות ביכולתו לשרוד עומס עבודה לאורך זמן. האתגר שלנו הוא היכולת שלנו לדעת איך לכמת את העמידות של המוצר וחשוב מזה איך לדעת אם אנחנו משתפרים לאורך זמן.
נבחר לדוגמה ארגון כמו איקאה. הארגון מעוניין לבדוק את רמת העמידות של הרהיטים לשבר ולראות האם לאורך זמן הוא יכול גם להשתפר. הארגון בנה רובוטים שמדמים עומס של תנועה מסויימת שהם רוצים לבדוק ברהיט מסויים, כמו פעולת ישיבה על כסא. הרובוט מבצע שוב ושוב את הפעולה עד שבשלב מסויים המוצר יישבר. כך זה נראה :
מה אנחנו מחפשים במבחני מאמץ?
- כמות מינימום – מה הכמות המינימלית של חזרות שהמוצר מצליח להחזיק בעומס שאנחנו מפעילים עליו. כלומר במקרה של איקאה, כמה פעולות או כמה זמן יחזיק הכסא לפני שיישבר. נבדוק עשרה, מאה או אלף כסאות ונמצא את הכמות המינימלית של חזרות שהכסא תמיד יחזיק מעמד בו. במידה ורף המינימום הזה מספיק לשימוש סביר של המוצר אנחנו יכולים להניח שהמוצר עמיד מספיק .
- תוחלת – "ממוצע" חכם של היכולת עמידות של המוצר בכל סט של בדיקות. לדוגמה, אם אנחנו בודקים 1000 כסאות, חלקם יישבר לאחר 30 יום, חלקם לאחר 40 יום וחלקם לאחר 60 יום. אם נחשב את התוחלת שלהם נקבל ערך אחד שמציין את יכולת העמידות של המוצר. במקרה שבו כל הניסויים מקבלים את אותו המשקל התוחלת תהיה שווה לממוצע.
וכך תראה כמעט כל סדרת ניסויים:
כאשר אני בוחר את 20 כמינימום (למרות שיש 2 נקודות מצד ימין לקו) ואני מחשב את התוחלת לפי ממוצע פשוט ומקבל 39.
איך יודעים האם הצלחנו לפתח גרסת מוצר טובה יותר?
במקרה לעיל ביצענו 150 ניסויים (איטרציות) על דגם מוצר שפיתחנו. בינתיים מחלקת הפיתוח משנה טיפה את המוצר ומבקשת שנבצע שוב את 150 הניסיונות. ויוצא לנו הגרף הבא:
אפשר לראות שיש שיפור גם במינימום שעלה ל 25 וגם בתוחלת שעלתה ל 46. יש שיפור!!!
וכך ממשיך תהליך הפיתוח ואנחנו מקבלים וריאציות שונות לבדיקה.
אז איך יודעים אם אנחנו בכיוון הנכון ?
אנחנו צריכים משהו ויזואלי שיראה לנו האם אנחנו בכיוון הנכון. לכן נעלה את 2 הפרמטרים: מינימום ותוחלת בכל וריאציית מוצר על גרף אחד ונראה האם יש לנו שיפור:
הגרף הזה ממחיש במבט אחד שהכיוון שלנו טוב בכל הפרמטרים. ניתן לראות ש ver 1.4 היתה פחות מוצלחת כי היו לנו נסיגות בשני הפרמטרים. ניתן גם לראות שב 2 הוריאציות הבאות השיפור היה בעיקר בפרמטר המינימום ואילו פרמטר התוחלת רק השתווה ל ver 1.3.
כלי פשוט זה, מקנה למפתחים, בעיקר של מוצרי תוכנה או רכיבים אלקטרוניים, את היכולת לזהות מיידית האם הם משתפרים בתהליך הפיתוח, בכמה הם משתפרים והכי חשוב באיזה קצב חל השיפור. הקצב הוא השיפוע של הגרף וממנו ניתן לנחש מתי הפרוייקט יממש את היעדים אליו הוא שואף.
אשמח מאד אם תשאירו לי תגובה
ניתן גם לשלוח במייל לגל מירום : theplanningmaster@gmail.com
הפוסט הזה הוא חלק מכלי העבודה האפשריים למהנדסי תעשיה וניהול