ייעול הייצור – פורמולה בפועל מול פורמולה מתוכננת

כחלק מהמצויינות התפעולית אנחנו חייבים לעקוב אחר הפער בין מה שתוכנן ובין מה שקרה בפועל.

בעת פיתוח מוצר חדש אנחנו מבצעים תמחור של עלות החומר. המוצר החדש יורד לייצור ושם לא יוכנס, בהכרח, אחוז החומר שהמפתח תכנן. גם החומר שמכניסים יכול להיות שונה (במידה ויש חומרים תחליפיים). מטרתו של הייצור הוא לייצר מוצר תקין שעומד בסטנדרטים שהוגדרו לו. עלות הייצור בפועל יכולה להיות שונה לטובה ולרעה מהעלות המתוכננת שעל פיה בוצע התמחור ללקוח.

התוצאה היא שאנחנו מתמחרים שונה ממה שאנחנו עושים בפועל.

דוגמה: אנחנו ייצרני שוקולד. פיתחנו מוצר שאנחנו משווקים אותו כ 60% פולי קקאו. על מנת להגיע ליעד הזה, המפתח של המוצר הגדיר את הטולרנס של כמות הקקאו להיות 62+/- 2 אחוז. שאר המרכיבים זולים בהרבה, לשם הנוחות נקרא להם הרכיבים האחרים. כאשר תמחרנו את המוצר חישבנו עלות חומרים באופן הבא:

62% * עלות פולי קקאו  + 38% עלות הרכיבים האחרים = עלות חומרי הגלם

עכשיו נניח שעלות פולי הקקאו היא 2.2$ לק"ג ועלות שאר הרכיבים 0.3$ לק"ג

עלות ק"ג חומר גלם יהיה 1.48$

עכשיו נניח שהייצור מייצר בפועל עם 64% קקאו (עדיין עומד בטולרנס שהוגדר) ועכשיו המחיר יהיה: 1.52$ והנה בלי לעשות שום דבר משמעותי הקפצנו את העלות של השוקולד בפועל ב 2.5% מהמתוכנן!

הבעיה עוד מחמירה כאשר אנחנו מכריזים שיווקית על מכירה של מוצר עם 60% קקאו שאם היינו מייצרים בפורמולה מדוייקת של 60% היה עולה לנו 1.44$ בלבד, הבדל של 5.5% ממה שאנחנו מייצרים בפועל.

ראו את החישוב בטבלה למטה:

עכשיו נצא לרגע מעולם השוקולד וננסה להבין שאם אנחנו מוכרים מוצרים שאנחנו מכריזים שהחומר היקר בו הוא X ובפועל אנחנו מכניסים 5% יותר חומר יקר אז בשווקים שבהם עלות החומר היא קריטית, אנחנו נהיה יקרים מהמתחרים שלנו בערך ב5% .

המשמעות היא שאם אנחנו עושים עסקאות עם 7-10 אחוזי רווח אנחנו עלולים לשחוק את הרווח שלנו בפועל ב % 30%-50  !!

דוגמה נוספת: תיכננו להכניס 62% פולי קקאו וזה מה גם מה שהייצור הכניס בפועל. רק שבפועל אין את הפולים שתוכננו להכנס למוצר והשתמשנו בפולים באיכות גבוהה יותר שהם תחליפיים מבחינת המוצר אבל הם עולים 7% יותר. זה קורה לא מעט בחברות שעוסקות במגוון רחב של חומרים ויש להם חומרי גלם איכויות ומחירים שונים. הייצור בפועל הופך ליקר הרבה יותר מהמתוכנן ובספק אם מישהו יידע על כך (כי באותו הרגע לא היה ניתן לעשות שום פעולה אחרת).

בהמשך נענה על 3 השאלות הבאות:

1. איך מזהים חריגה בייצור בפועל מול הפורמולה המתוכננת?
2. מה ניתן לעשות כאשר אנחנו מגלים חריגות?
3. מה ההשפעה של הכלי הזה?

 

זיהוי חריגה בייצור בפועל מול הפורמולה המתוכננת

ישיבת Formula compare

ישנם הרבה מאד אצוות שרצות מדי שבוע על המכונות שלנו. כל אצווה היא שונה מהאחרות מבחינת המוצר והאחוזים בפועל שהכניסו לאצווה, ואפילו לפעמים משתמשים בחומרים חליפיים שזה אומר שאפילו המק"טים משתנים.

אז איך נדע באיזה אצוות להתמקד (לא ניתן להתמקד בכל האצוות, זה תהליך ארוך מדי שצורך יותר מדי זמן מהאנשים הכי רלוונטים בארגון)?

אנחנו משווים עלויות בפועל מול עלויות מתוכננות לכל אצווה שיוצרה בפועל. כאשר אנחנו רואים הפרשים גדולים בעלויות באחוזים (עלות בפועל חלקי עלות מתוכננת) או בכסף אבסולוטי (עלות בפועל פחות עלות מתוכננת) אנחנו מסמנים את האצווה הזאת בדגל. תהליך זה הוא תהליך פשוט שהמחשב יכול לעשות לבד (אני אתן את האלגוריתם למטה).

אחראי הנושא יעבור בחטף על האצוות שנבחרו ויראה שאין בעיה בנתונים.

אחראי הנושא יזמן פגישה אחת לחודש/שבוע שבה יהיו התותחים בתחומים הבאים: פיתוח, ייצור, טכנולוגיה, ורכש . למה תותחים? כי בישיבה הזאת האנשים היושבים ייקבלו החלטות ויעקבו אחרי היישום בפועל שלהם. הפגישה תמשך בין שעה לשעה וחצי (לא לעשות פגישות ארוכות יותר, כי מאבדים פוקוס בפורום גדול כל כך). במהלך הפגישה יוצגו האצוות המסומנות בדגל ושיש להן את ההפרשים המשמעותיים ביותר, בערך מוחלט מההפרש הגדול לקטן.

אנשי הישיבה ייקבלו את הטבלה הבאה עבור כל פורמולה ויינסו להבין מדוע היא יוצרה כפי שיוצרה ומה המסקנות שניתן להפיק מהן. בדוגמה שלפנינו התגלה שניתן להכניס יותר חומר זול לתוך הפורמולה ובכל זאת להגיע למפרט שהוסכם עליו עם הלקוח. החיסכון במקרה הזה הוא 7000 ש"ח לאצווה. המסקנה היתה שינוי הפורמולה של המוצר והחיסכון הגיע למאות אלפי ש"ח בשנה (מקרה אמיתי):

 

בסוף כל ישיבה ירוכזו כל המסקנות ויוגדרו האחראים לביצוע. הישיבה הבאה תתחיל בתאור של מה נעשה מהפעם הקודמת ומה המשמעות השנתית של השינוי (האנשים בישיבה חייבים להבין את החשיבות שלה, אחרת הם לא ימשיכו להגיע, כזכור הישיבה מורכבת מהתותחים של הארגון, אנשים עסוקים מאד).

אלגוריתם ליצירת הטבלה:

1. יש להגדיר מחיר סטנדרטי לכל חומר גלם. ניתן לעשות את זה במגוון דרכים לדוגמה:
   1. ממוצע נע של המחיר ב X הקניות אחרונות
   2. המחיר האחרון של החומר גלם
   3. מחיר מוכתב שאנחנו בוחרים לתת במכוון ומגלם ידע שלנו בשוק (לדוגמה שהמחיר צפוי לעלות או לרדת)
2. יש להציג את הפורמולה המתוכננת לפי כמות הק"ג שיוצרה בפועל (תקין+לא תקין). כלומר עם ייצרנו 1000 ק"ג וחומר X מוגדר כ 10% אז נראה 100 ק"ג בטבלה לחומר X.
3. יש להשתמש רק במחיר הסטנדרטי הנוכחי ולא במחיר שתוכנן בעת יצירת המוצר.
4. במקרה וחומר מונצל חזרה לתוך הפורמולה יש להתחשב בו בצורה נכונה.
5. יש להציג טבלה אחת מול השניה כך שניתן לראות את מק"טי החומר גלם והתאור שלהם. האחוז שלהם בפורמולה והכמות בק"ג.
6. למטה יש להציג מחיר משוקלל לק"ג וסה"כ עלות האצווה
7. יש להוסיף נתון כמו שם המכונה, שם המק"ט המיוצר והכי חשוב תאריך וזמן הייצור (יש כאלו שמוסיפים גם את שם המפעיל)
8. בסוף מערכת המחשב תייצר לנו טבלה כזאת לכל אצווה.
9. מה שחשוב זה הערך של עלות האצווה בפועל מול המתוכננת. נחשב אותה לכל אצווה בערך מוחלט (כי אנחנו רוצים לראות גם בזבוז וגם חיסכון משמעותיים) ונסדר את האצוות בסדר יורד לפי ערך זה.
10. נחליט מראש מה הפרש הכסף שיהווה סף לכניסה לישיבת ה formula compare . אם לא יהיו לנו אצוות שחוצות את הסף הזה לא נקיים את הישיבה (חשוב מאד, שלא תיווצר הרגשה שאנחנו עוסקים בזוטות). אם יש מספר אצוות קטן מאד נקיים את הישיבה ונגמור אותה מוקדם.
11. נתעד את השינויים בפועל שעשינו ואת המשמעות הכספית השנתית שלה (לפי כמות המוצרים השנתית המיוצרת מכל פורמולה).

מה ניתן לעשות כאשר מגלים חריגה

עכשיו לפרקטיקה, מה בפועל עושים  בישיבת ה formula compare?

1. שימוש בחומר זול במקום חומר יקר: לפעמים משתמשים בחומר זול תחליפי שלא אמור לעבוד אבל הוא כן עובד. צריך לבדוק אפשרות החלפה של החומר הזול בפורמולה, גם אם ההחלפה תהיה חלקית ולא על כל הכמות של החומר היקר.
2. שימוש בחומר יקר במקום חומר זול: יכולות להיות מגוון סיבות:
   1. יכול להיות שלא הוזמן חומר בזמן כתוצאה מתחזיות לא מדוייקות או ריצות MRP שנעשות בתכיפות נמוכה מדי. צריך לכמת את המשמעות הכספית של השינוי (רוב הסיכויים שישנם עוד אצוות עם אותה החלפה). לאחר מכן, לנסות ולתקן על ידי הגדרת חומרים מסויימים כקבוצה חשובה שעליה עושים מעקב חומרים תכוף יותר ובמידת הצורך מבצעים מהלך לטיוב תחזיות.
   2. יכול להיות שהספק מספק בזמן אספקה גבוה יחסית וגרוע מכך, עם שונות גבוהה. במקרה זה יש להפעיל את הרכש על מנת לשפר את רמת השירות של הספק ובמקרה שאין שיפור יש להגדיל מלאי חומר גלם כדי לכסות על השונות הגבוהה.
   3. חומר הגלם היקר מייצר פחות פסולים ולכן מועדף יותר על הייצור. צריך לבדוק האם באמת יש שינוי בכמות הפסולים ולכמת אותו לכסף במידה והשינוי אכן חוסך כסף אז להמליץ על שינוי הפורמולה, במידה ולא, להסביר את המצב למפעילי המכונה ולנתק תחליפיות בעץ.
   4. מחיר תקן של החומרים לא מעודכן. לפעמים החומר הזול הופך ליקר והחומר היקר לזול אך מחיר התקן לא תוקן ולכן נוצר העיוות. יש לתקן מחיר תקן
3. זיהוי הזדמנויות לשינוי טולרנסים בצורה לא סימטרית. אני אסביר באמצעות דוגמה: תוצ"ג מסויים מורכב מ 80% טלק ו20% פולימר. טלק עולה 0.5$ לק"ג ופולימר בערך 5$ לק"ג. במפרט ללקוח נרשם שבחומר יש 80% טלק +/- 2% (מפרט סטנדרטי בשוק) וכך גם נוצר מפרט הבדיקה של החומר. אם בפועל הכניסו 78% טלק החומר היה עובד את הבדיקה אבל האצווה היתה הופכת להיות הרבה יותר יקרה (באצווה של 50 טון מדובר על תוספת של 6.5% למחיר החו"ג, בתעשיה עם שולי רווח של 7%-10%). לאחר התערבותינו ייצרנו מפרט לא סימטרי כלומר מפרט הבדיקות היה 80% טלק +2% ובמינוס היה אפס. זה מחייב את הייצור להכניס מינימום של 80% טלק ולדאוג לכך שלעולם לא נפסיד כסף בלי לדעת על כך. השינוי הזה חסך למפעל מאות אלפי דולרים בשנה !! בגלל שהוא התקיים בכל אצווה מאותו הרגע והכי חשוב הוא לא עלה כלום.
4. זיהוי הזדמנויות לצמצום טולרנסים. ניקח את המקרה של סעיף 3. ההבדלים בין החומרים נורא משמעותי והעמידה בטולרנס צפוף יותר לא מסובכת יותר מדי טכנולוגית. לכן שינינו את הטולרנס להיות 81% פלוס 1% ואפס במינוס. זה דרש הקפדה יותר בייצור אבל המשמעות הכספית של זה היתה מאד משמעותית. יש לשים לב, שלא פגענו לחלוטין באיכות החומר של הלקוח. כל שאר הפרמטרים היו מצויינים וגם פרמטר כמות הטלק היתה מדוייקת לפי המפרט. השינוי הזה שהכנסנו במגוון רחב של מוצרי תוצ"ג הביא לחסכון של מעל מיליון דולר בשנה ללא השקעה כספית בציוד או שינוי תהליכי עבודה משמעותיים. השיפור הזה מקבל משנה תוקף כאשר מכניסים חומרים שהם יותר מ 100$ לק"ג לתוך התערובת.

 

סיכום

פעמים רבות ניתן לשפר ולייעל את התהליכים במפעל על ידי תכנון טוב יותר של המוצרים ומפרטי הבדיקות. מניסיוני, השיפורים הללו שקשה לזהות אותם חוסכים למפעל יותר כסף מרוב השיפורים האחרים שאנחנו עושים בתהליכים. הסיבות לכך:

1. קלות הביצוע: נורא פשוט לשנות פורמולה או מפרט בדיקות (אם אתם לא נמצאים במפעל תרופות), ניתן גם לערב את הלקוח ולחלוק בחיסכון אם יש התחייבויות לפורמולה מדויקת.
2. התמדה: מכיוון שהשינוי מתבצע בפורמולה הוא מתקיים בכל פורמולה וניתן בדרך כלל להשליך אותו על מגוון מוצרים אחרים.
3. שינוי חשיבה בפיתוח. כאשר אנחנו מגלים כל מיני תופעות עם חומרים ולומדים על המשמעות של טולרנסים אנחנו יכולים לפתח מוצרים הרבה יותר יעילים. השינוי הזה קשה לכימות בהתחלה אבל הוא המשמעותי ביותר. כאשר מנהלת הפיתוח יושבת בישיבות הללו היא לומדת את ההשפעה שיש בבחירת החומרים וקביעת הטולרנסים. היא זאת שמנחילה את המידע החדש לכל שאר המהנדסים שבונים טוב יותר את הפורמולות.

חיסרון:

התהליך דורש צוות מגובש יחסית עם רצון טוב וזמן יקר. מי שאחראי על הפגישה הזאת יכול לחסוך הרבה מאד זמן ליושבים בישיבה הזאת על ידי הכנה וסינון מראש של החומר. צריך לזכור שכל החוכמה בתהליך הוא לזהות את הנקודות המעניינות ולתת להם פתרונות אד הוק.

 

בהצלחה ואם יש שאלות אנא פנו אלי למייל.

 

אני אשמח מאד אם תוסיפו לייק למאמר, זה ייתן לי מוטיבציה להמשיך ולייצר את הפוסטים הנוספים.

אם יש לכם הערות, שאלות או תגובות אנא שילחו אותן לגל מירום:

ThePlanningMaster@gmail.com

 

 

 

 

פוסט זה נועד לשמש כחומר ומידע למהנדסי תעשיה וניהול ולכל מי שאוהב תעשיה וניהול

פוסט זה תומך במצויינות תפעולית בייצור