פוסט זה הוא המשך לפוסט המבוא שמומלץ לקרוא בקישור הבא.

מה זה מפעל פשוט?

מפעל פשוט הוא מפעל שבדרך כלל יהיה בו שלב אחד ייצור עיקרי ושלב או שתיים משניים.

בדרך כלל נראה במפעל פשוט מספר מכונות שהם בעצם קווי ייצור שעומדים בפני עצמם ומהווים את שלב הייצור העיקרי. השלבים הנוספים יהיו שלב ההכנה לפני הייצור (למשל הכנת תערובת) ושלב האריזה בסוף התהליך. לשני השלבים הנוספים אין בדר"כ בעיית קיבולת, כלומר הם יהיו זמינים בכל פעם שנרצה להשתמש במכונה העיקרית (כאשר יש בעיית קיבולת, המפעל כבר לא יהיה מפעל פשוט).

מה האתגרים בתכנון במפעל פשוט?

• תכנון גודל המנה
• תעדוף מנות
• מינימום זמני סאטאפ
• תכנון מלאי של תוצ"ג וחו"ג (בנושא זה אני אכתוב פוסט נפרד, כי זה נושא מורכב מדי)

תכנון גודל המנה מתבצע בדרך כלל לפי הנוסחה הבאה:

מלאי מקסימלי – כמות המלאי המקסימלית של תוצ"ג שנרצה להחזיק בסוף תהליך הייצור

מלאי נוכחי – מלאי התוצ"ג ברגע זה במערכת

הזמנות – כמות התוצ"ג הנדרשת בהזמנות לתקופת הזמן אותה אנחנו מתכננים.

הסבר לגבי תקופת הזמן: נניח שאנחנו מפעל לייצור וופלים. יש לנו הזמנות של לקוחות שמזמינים וופלים לאספקה מיידית ויש לנו לקוחות שהזמינו את הכמות שהם רוצים בכל חודש למשך שנה.

כאשר אנחנו בונים את המנה אנחנו מניחים מה פרק הזמן שעבורו אנחנו מייצרים. לדוגמה, אם אנחנו מייצרים סוג וופלים מסויים פעם בחודשיים אזי תקופת ההזמנה שניקח תהיה חודשיים או קצת יותר.

% פחת – אחוז הפחת הממוצע שיש בייצור לאותו קו ייצור. אחוז זה כולל פחתים בכל שלבי הייצור.

גודל מנת הייצור  = (הזמנות + (ההפרש בין המלאי המקסימלי למלאי הנוכחי) ) * (1 + % פחת)

תעדוף מנות

במידה ויש לחץ הזמנות על הייצור נוצר צורך לתעדף מנות לעליה לייצור. זה נושא מורכב ורגיש. ארגונים שונים בוחרים בדרכי פעולה שונות. רצוי מאד להגיע למדיניות מסובכת או פשוטה אבל עדיף לקבוע מראש איך לתעדף את המנות. אני אציין מספר אפשרויות שיכולות להפוך להיות מדיניות:

1. FIFO+PRIORITY = זאת המדיניות הקלאסית שההזמנות מיוצרות בסדר שבו הן נכנסו כאשר היוצא מהכלל הוא בקשת עדיפות מטעם המכירות עבור לקוח שצריך לקבל את ההזמנה שלו, באופן חד פעמי, מהר יותר.
   1. יתרונות:
      1. מדיניות זאת מעמידה את כל הלקוחות כשווים
      2. מקלה מאד על המתכננים.
   2. חולשות :
      1. גודל מנות – אם אנחנו מייצרים ישירות ללקוח אחד אז אין בעיה. אם אנחנו רוצים לבנות מנה גדולה יותר שתהיה מורכבת ממספר הזמנות ולא מהזמנה אחת, אזי צריך לקבץ מספר הזמנות כדי שנוכללייצר. כאן זה קצת מסתבך, כי השאלה היא כמה זמן להמתין.
      2. SETUP – שיבוץ לפי FIFO בלי התחשבות בזמני SETUP עלולה לבזבז משאבי ייצור. נרחיב בהמשך.
2.  Batching – במקרה שבו אנחנו מייצרים בכל פעם עבור מספר לקוחות נרצה לאחד מספר הזמנות למנת ייצור אחת. כמובן שבמקרה שיש לנו מלאי נוכל פשוט לספק את החומר משם. לצורך העניין נניח שלא ניתן להחזיק מלאי. במקרה כזה נרצה לקבוע זמן ייצור כמעט קבוע לכל מוצר. כלומר יהיו מוצרים שנייצר על בסיס שבועי, חלק על בסיס חודשי וכדומה. באופן הזה יתכנסו כל ההזמנות לאצוות ייצור גדולה
   1. יתרונות:
      1. עבודה יעילה יותר בעיקר מבחינת פחתים.
      2. הקטנת זמני SETUP – איחוד הזמנות מקטין את מספר הסאטאפים הנדרש ומאפשר לנו לתכנן אותו בסנכרון למוצר אחר כך שזמן הסאטאפ יהיה קצר יותר משמעותית.
   2. חסרונות:
      1. זמן אספקה – הלקוחות צריכים להמתין לזמן שבו יעלה החומר לייצור. בתקופת הזמן שבו אנחנו נמצאים זמני אספקה יכולים להיות קריטיים.
3. ייצור למלאי – לכל מוצר נחזיק רמת מלאי מסויימת שממנה אנחנו נספק את ההזמנות. כאשר המלאי יירד מרמה מסויימת נעלה לייצור ונייצר כמות גדולה כך שתמלא את המלאי.
   1. יתרונות:
      1. עבודה יעילה מבחינת פחתים ו SETUP.
      2. אספקה מהירה ללקוח מהמלאי
      3. שליטה גבוהה בתהליך השיבוץ מכיוון שאין לקוחות שמחכים לחומר ומפעילים לחצים.
   2. חסרונות:
      1. מלאי דורש שטחים גדולים להחזיק, זהו בדרך הכלל המגבלה הגדולה על כמות המלאי.
      2. מלאי עולה הרבה כסף להחזיק ודורש עלויות ביטוח יותר גבוהות.
      3. אם המפעל מייצר סוגים רבים מאד של מק"טים לא תמיד ניתן להחזיק את כולם במלאי.
      4. אם המפעל מייצר מוצרים מותאמים ללקוח קשה מאד לדעת איזה מלאי להחזיק. לדוגמה: מפעל שמייצר פרופילים לחלונות אלומיניום מספק אלפי צורות שונים של פרופילים באורכים שונים ובצבעים שונים. התאמה מהסוג הזה מחייבת שיטת ניהול מלאי סלקטיבית.
4. ייצור לפי תחזיות טווח בינוני – כאשר תהליך הייצור הוא ארוך/מורכב או שזמני האספקה של החו"ג ארוכים, אנחנו מייצרים לפי תחזיות של השיווק. לדוגמה, במפעלים המייצרים מכונות רפואיות זמן בניית המכונה (אינטגרציה) יכול להיות עשרות ימים, הזמנת החלפים מראש גם היא נמדדת בעשרות ימים והבדיקות יכולות לערוך שבוע שבועיים.. כאשר אנחנו מחליטים על בניית כמות מסויימת של מכונות על קו הייצור אנחנו עובדים לפי תכנון של מספר רבעונים קדימה.
   1. יתרונות:
      1. התכנון הוא פשוט יחסית מכיוון שכל הנתונים ידועים מראש.
      2. התכנון יכול לקחת בחשבון מקסום היעילות של המערכת .
   2. חסרונות:
      1. התחזיות לא תמיד מושלמות ואז נישאר עם מלאי או לחלופין יופעל לחץ לנסות ולקדם ייצור של מכונות נוספות (כמובן בתנאי שיש מספיק חומר עבורם).
      2. במידה והתחזיות אופטימיות משמעותית נשאר עם כמויות גדולות של מלאי שאותו צריך לאחסן ולנהל. אני מתכוון לא רק למלאי התוצ"ג אלא גם למלאי החומרי גלם. מדובר בדרך כלל בשרשרות אספקה ארוכות כך שלא קל לעצור אותן.

הקטנת זמני SETUP באמצעות תכנון חכם

נושא זה הוא מורכב ואני מתייחס אליו גם בפוסטים אחרים אבל אני רוצה לציין  את הדברים החשובים כאן:

• זמני ה SETUP נקבעים כקומבינציה של סוג המוצר שאנחנו רוצים לייצר עכשיו והמוצר שהיה קודם לכן במכונה.
• תכנון נכון של מנות הייצור יהיה מאד משמעותי מבחינת הקטנת זמני סאטאפ
• דוגמאות:
  • במפעל שמייצר מוצרי פלסטיק ומשתמש בפולימר צבוע כדי להגיע לצבע המדוייק של המוצר יש חשיבות עצומה בסדר המנות. אם בתחילת השבוע לאחר ניקוי מאסיבי של המכונה נייצר מוצרים לבנים ואחר כך נמשיך לכהים יותר (לפי דרגות הכהות), זמן הסאטאפ יהיה קצר מאד. מצד שני אם נייצר מוצר לבן, אחריו מוצר שחור ואחריו מוצר לבן רוב הסיכויים שנצטרך זמני סאטאפ ארוכים מאד ויש סיכוי טוב לבעיות איכות.
  • במפעל שמייצר מוצרי שוקולד אם נייצר מוצרים עם אותו סוג שוקולד(מריר, לבן, חלב) לא נצטרך לשטוף את הצינורות והחלקים הפנימיים של המכונה כאשר אנחנו עוברים בין מוצרים שונים שמשתמשים באותו סוג שוקולד. למעשה זמן הסאטאפ יוקדש בעיקר לכוונוני המכונה וכמעט שלא נצטרך לשטוף חלקים.

זהו, עד כאן להיום, אני מאד אשמח אם תרשמו לי תגובה או תעשו לי לייק בפייסבוק בדף של tapi.blog. 

ניתן לשלוח מייל לגל מירום :

theplanningmaster@gmail.com

הפוסט הזה הוא חלק מכלי העבודה האפשריים למהנדסי תעשיה וניהול